החלטה בתיק ת"א 29902-06-12

1.         בפני בקשה מטעם הנתבע מס' 3, מפעל הפיס, להורות על מחיקת התובענה שהוגשה כנגדו על ידי התובעים על הסף מחמת העדר עילה תביעה על פי תקנה 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

            (להלן: "התקסד"א).

2.         עסקינן בתביעה כספית על סך 630,000 ש"ח שעניינה דרישה לתשלום פיצוי בגין הפרת זכויות היוצרים של המשיבים על ידי המבקש. המדובר בסרט תדמית אותו הפיק המבקש באמצעות המשיבים הפורמליים אשר נועד לפרסם ולקדם את הקונגרס הבינלאומי אותו עתיד לארח המבקש בשנת 2013. בסרט משובצים קטעי וידאו של נופי ישראל, אשר כולם צולמו על ידי המשיבים, ללא הרשאה, על פי הטענה. 

תמצית טענות המבקש:

3.         לטענת המבקש, עיון בכתב התביעה מלמד כי אין למשיבים עילת תביעה כנגדו, וכי הוא שורבב לתביעה ממניעים זרים שכן הוא נתפס "ככיס עמוק", אשר ניתן לחלץ ממנו כספים.

4.         לטענתו, יש למחוק התובענה על הסף מחמת העדר עילה לפי חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, שכן לא ביצע כל פעולה שיש בה הפרה של זכות יוצרים על פי החוק. כמו כן, אפילו אם יוכיחו המשיבים את כל טענותיהם העובדתיות כלפיו, לא יקים להם הדבר טענה בעילה של הפרת זכויות יוצרים.

            (להלן: "חוק זכויות יוצרים").

5.         עוד, טוען הוא כי יש למחוק את התביעה על הסף שכן לטענת המשיבים הסרט נשוא התביעה הוקרן בעיר הלינסקי אשר בפינלנד, והרי שאין לחוק הישראלי תחולה מחוץ לישראל.

6.         יתרה מזאת, המדובר בהעדר עילה בטענת עשיית עושר ולא במשפט ובעילת "הפרת חובה חקוקה".

7.         באשר לעילת הגזל הנטענת אף היא טוען המבקש כי גם היא אינה מקימה עילה כלשהי של ממש שכן מדובר בהפרה של זכויות יוצרים ולא של מטלטלין.

תמצית טענות המשיבים:

8.         לטענת המשיבים, כנגד המבקש מופנות בתביעה טענות מהותיות וענייניות, והוא לא שורבב לתביעה אלא מצוי במרכז ענייניה.

9.         לטענתם, הפקת הסרט נעשתה ביוזמת המבקש, בהזמנתו, בהכוונתו ועבורו. המבקש הוא זה שבחר את הנתבע מס' 2 לתפקידו כמפיק אירוע הקונגרס ואת הנתבע מס' 1 לתפקידו כמפיק הסרט המפר. לאמור, המעורבות של המבקש כרוכה בפעילות הנתבעים מס' 1 ו-2 ואינה ניתנת להפרדה.

10.      יתרה מזאת, יו"ר המבקש נטל חלק אקטיבי בהפקת הסרט, בהיותו הדמות האנושית המרכזית המופיעה בו.

11.      באשר לאי תחולת הדין על פינלנד טוענים המשיבים כי הפעלת הביתן בכנס, לרבות הקרנת הסרט שם, היתה חלק אינטגרלי מן הפעילות שבוצעה בהלניסקי על ידי המבקש עצמו. מקום ביצוע חלק מחיוביה של הנתבע מס' 2 כלפי המבקש היה בחוץ לארץ, ואין בדבר כדי לשלול את קיומה של הפרת זכויות היוצרים.

12.      עוד, טוענים הם כי הזיקה לישראל שנדרשת על פי חוק זכות יוצרים נוגעת להכרה בקיומה של זכות ולא למקום הפרתה.

13.      באשר לעילת הפרת חובה חקוקה ועשיית עושר ולא במשפט, טוענים המשיבים כי קיימת להם עילת תביעה כנגד המבקש, ואי אפשר לנתק את התנהלותו מהתנהלות  יתרת הנתבעים.

14.      כן מוסיפים הם כי על פי הפסיקה קניין רוחני יכול שיהיה מושא לעוולת הגזל.

            ראה: ת.א. (י-ם) 9430/07 שרה שפירו נ' נעמי רגן , פורסם בנבו.